פסק-דין בתיק תל"א 1339-08

1.         בפניי תביעה לסילוק יד אשר הוגשה ע"י עמידר, החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ, (להלן: " התובעת") כנגד הנתבע  לוי יוסף (להלן: " הנתבע").

2.         ביום 18/11/08 ניתן על ידי כבוד סגנית הנשיא, השופטת דסקין, צו לפיצול סעדים כמבוקש לעניין התביעה הכספית לדמי שימוש ראויים.

3.         ההליכים בתיק זה התארכו לאורך שנים בניסיונות שונים לאפשר לצדדים להסדיר את המחלוקת מחוץ לבית המשפט והן מחמת חילופי מותבים בתיק.

טענות הצדדים בקליפת אגוז:

טענות התובעת

4.         רשות הפיתוח היא הבעלים הרשומים של מקרקעין ברמלה הידועים כחלקות 33, 34 ו 35 בגוש 4778 (להלן: "המקרקעין"), שעליו נמצא מבנה ברחוב יצחק שדה  7 ברמלה. המבנה  בן שתי קומות ובו חמש יחידות (להלן: " הנכס") כמפורט בתשריט המצורף כנספח 4 לתצהירה של הגב' מירי ארז מטעם התובעת (להלן: "התשריט").

5.         לטענת התובעת, הנכס מוחזק ומופעל על ידי הנתבע שלא כדין.       

6.        לטענת התובעת, הנתבע תפס חזקה שלא כדין בחלק מהנכס בתאריך לא ידוע בין השנים 1969 ל- 1970, לאחר שלטענתו רכש את אותו חלק מהנכס מהדייר הקודם. בשנת 1972 ו/או במועד מאוחר יותר פלש הנתבע לחלק נוסף של הנכס ובמהלך השנים תפס הנתבע חזקה שלא כדין בנכס כולו ואף השכיר חלקים ממנו לצדדים שלישים.

7.         בשנת 1982 הוגשה כנגד הנתבע  תביעת פינוי בבית המשפט השלום ברמלה וניתן כנגדו פסק דין בהעדר הגנה המורה על פינויו. בשנת 1986, הוגשה כנגדו גם תביעה כספית על סך 126,000 ש"ח וניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה ביום 16.10.86.

8.         לדברי התובעת, בין הנתבע לתובעת אמנם התנהל שיח ממושך בנוגע להחזקה בנכס, אך מעולם לא הושגה הסכמה בין הצדדים, שכן הנתבע לא הסכים לשלם לתובעת דמי שימוש ו/או דמי הסכמה ו/או דמי מפתח ו/או כל תשלום שנדרש לשלם למעט תשלומים מסוימים שנגבו על ידי ההוצאה לפועל בגין פסק הדין  שנפסק כנגדו בעילה הכספית. משכך, הנתבע אינו בעל זכות כלשהי בנכס המוחזק על ידו.  

9.         לדברי התובעת, הנתבע השכיר חלק מהנכס לשוכרי משנה, והפעיל במשך השנים עסקים שונים בחלקים מהנכס. משכך, עושה  הנתבע עושר שלא במשפט, תוך שהוא משכיר חלקים מהנכס לצדדים שלישיים, כאשר זכות השימוש מעולם לא ניתנה לו.

10.        לטענת התובעת, בחלק מהיחידות בנכס נבנו תוספות בניה על ידי הנתבע,  וזאת ללא היתר בנייה וללא כל אישור מאת התובעת. לדברי התובעת, פעולותיו  ומעשיו של הנתבע מעולם לא זכו להסכמת התובעת או מי מטעמה, לא בכתב ולא בכל דרך אחרת.

11.        משכך, טוענת התובעת כי  הנתבע הוא פולש, מסיג גבול ומחזיק שלא כדין במקרקעין.

12.        לפיכך עותרת התובעת לסעדים הבאים:

א.         סילוק  ידו של הנתבע מהמקרקעין.

ב.         הריסת תוספות הבניה הבלתי חוקיות שנוספו על ידי הנתבע.

טענות הנתבע

13.        לטענת הנתבע, בשנת 1969 רכש בתמורה חלק מהנכס מהדייר הקודם  ומאז הוא מחזיק בו כדין. אשר לחלקים האחרים של הנכס, בהם מחזיק הנתבע, טוען הנתבע כי מעמדו הינו של בר רשות מכוח ההחזקה רבת השנים בידיעתה או בעצימת עיניים של התובעת. לטענת הנתבע, הוא בר רשות בלתי הדירה בנכס מתוקף דיני ההשתק שביושר ובמילים אחרות, יש לראות בהתנהלות התובעת אשר לא נקטה כל פעולה לצורך פינויו של הנתבע כהסכמה משתמעת להחזקתו בנכס.

14.        לדברי הנתבע, במשך 39 השנים  (נכון ליום הגשת התביעה) בהן  מחזיק בנכס, הוא השקיע כספים רבים, בעיקר בעקבות שריפה שלטענת הנתבע כילתה חלק ניכר משטחו של הנכס בשנת 2007 והוא נאלץ לשקמו.